דף הבית אודות גיליונות קודמים כנסים וארועים רכישת מינוי צרו קשר Online first
כרך נא גיליון 2, אפריל 2017
רשימת מאמרים
דבר העורכים
יורם בילו ויגיל לוי
סוציולוגיה בימי נתניהו: מגמות ביקורתיות בסוציולוגיה הישראלית בתחילת המאה ה־21
אורי רם
הסוציולוגיה בישראל לאן? מסוציולוגיה של חשד לסוציולוגיה של משמעות
ניסים מזרחי
סוציולוגיה של "אין מלחמה" בישראל
אורי בן־אליעזר
הפלסטינים בישראל - בין המדינה לבין המולדת: סקירה של התפתחות המחקר
מוהנד מוסטפא ואסעד גאנם
חקר מגדר בישראל בתחילת המאה ה־ 21 : בין נאו־ליברליזם לבין נאו־קולוניאליזם
אורנה ששון־לוי וחן משגב
חקר החברה היהודית הדתית בישראל: הישגים, החמצות ואתגרים
קימי קפלן
עלייתה וירידתה של הסוציולוגיה מן הבמה החינוכית
ג'וליה רסניק

עלייתה וירידתה של הסוציולוגיה מן הבמה החינוכית

ג'וליה רסניק


חוקרים מתחום הסוציולוגיה של החינוך הובילו את מדיניות החינוך בשנות ה־60 של המאה ה־20 ועיצבו את הרפורמה המבנית, שהתרחשה במערכת החינוך בשנת 1968 וכונתה "רפורמת האינטגרציה". החל משנות ה־80 של המאה ה־20 ניכרת השפעה גוברת של חוקרים מתחום מדיניות ציבורית וכלכלה בקביעת מדיניות החינוך, ותחומי דעת אלו אף עיצבו את הרפורמה הניהולית המוצעת בדוח דוברת (2005). כיצד ניתן להבין את ירידת קרנה של הסוציולוגיה ואת עליית קרנן של הכלכלה והמדיניות הציבורית בקביעת יעדי החינוך?
החלטות בדבר רפורמות חינוכיות הן תוצר של תהליך ארוך טווח (40-30 שנה), שבמהלכו הולך ומשתרש שיח מדעי־חינוכי מסוים ("שוויון הזדמנויות" או לחלופין "אחריותיות" ו"מדידה והערכה") תחילה בזירה המדעית ולאחר מכן בזירה הפוליטית והציבורית. הדמויות המרכזיות המובילות את התהליכים האלה הן אפוא חוקרים ויצרני ידע המקדמים שיחים, המביאים בסופו של דבר, בתמיכתם של פוליטיקאים ומקבלי החלטות, לרפורמות המיוחלות.
בעזרת המודל הנאו־ובריאני הכולל שלושה אלמנטים - הבניית שיח רפורמיסטי, יצרני ידע כקבוצת סטטוס ורשתות רפורמיסטיות גלובליות - מאמר זה מנתח את הרפורמה המבנית של שנת 1968 ואת הרפורמה הניהולית המוצעת של שנת 2005 דרך עיון ברכיביהן המרכזיים: 1. השיח הרפורמיסטי הכולל את הבעיה החברתית שהרפורמה נועדה לפתור ("הפער העדתי" ברפורמה הראשונה לעומת "הפער ההישגי הבין־מדינתי" ברפורמה השנייה) 2. יצרני הידע המעורבים בעיצוב הרפורמה (סוציולוגים של החינוך בראשונה לעומת חוקרי מדיניות ציבורית וכלכלנים בשנייה) 3. האובייקטים החברתיים שהרפורמה מקדמת (לדוגמה, ייעוץ חינוכי במקום מיון באמצעות ה"סקר" בכניסה לחינוך העל־יסודי בראשונה לעומת הערכה ומדידה בשנייה). המודל התאורטי הנאו־ובריאני מאפשר לצייר תמונה ברורה של השינויים שחלו בקביעת מדיניות החינוך משנות ה־50 של המאה ה־20 ועד ימינו על־ידי השוואה בין שתי הרפורמות. ההשוואה מצביעה בבירור על המעבר של שיח, שחקנים ואובייקטים חברתיים מתחום הסוציולוגיה לתחום הכלכלי־ניהולי.

Education policies in the 1960s were led by sociology of education researchers, who shaped the education system's structural reform, known as "integration reform," which was implemented in 1968. Since the 1980s however, we have been witnessing the growing influence of researchers from the areas of public policy and economics – disciplines that shaped the education system's managerial reform that was proposed in the Dovrat Report (2005). How can we explain the diminishing involvement of sociology, and the increasing participation of economics and public policy in educational decision-making?
Decisions on educational reforms are the result of long processes (30-40 years) during which a specific scientific educational discourse ("equality of opportunity" or alternatively, "accountability" and "measurement and assessment") first permeates the scientific arena, and then the political and public arenas. The main actors in these processes, therefore, are researchers and knowledge producers who promote discourse, and politicians and decision makers engaged in bringing about expected reforms.
This article analyzes the structural reform of 1968 and the managerial reform proposed in 2005 through a neo-Weberian model that includes three elements – reformist discourse structuration, knowledge producers as a status group, and reformist global networks. The analysis includes main components of the reforms: 1) The reformist discourse, including the social problem which the reform intended to solve (the "ethnic gap" in the structural reform and the "inter-state achievement gap" in the managerial reform); 2) Knowledge producers involved in designing the reform (sociologists of education in the former and economists and public policy scholars in the latter); and 3) The social objects fostered by the reforms (for example, education counselling instead of selection to secondary schools via the National Survey Test (Hasseker) in the first reform, and measurement and assessment in the second). The neo-Weberian model enables us to trace the changes educational policy-making has undergone from the 1950s to the present, through a comparison between the two reforms. The comparison clearly points to a shift in the discourse, actors, and social objects from the sociological discipline to the economic and public policy disciplines.
גיליונות אחרונים
הודעות
שיעמום הוא לא תמיד "סתם" שיעמום

פורסם בידיעות אחרונות

3/12/2017
מעריב | "שחררנו דעות קדומות": כך חיים 20 אלף ישראלים בגרמניה

ראיון עם פרופ' גד יאיר

1/4/2017
לא רק השכר: ההבדל האמיתי בין רופאים גברים לרופאות נשים

פורסם בוואלה

8/31/2016
ד"ר רעות שהם בתכנית סדר נשים

רשת א

8/29/2016
רווקים ורווקות באי החלטיות מתמשכת

רשת ב | שניים בשתיים

8/24/2016
דר' צמח אסיף, פסיכולוג קליני, מטפל זוגי מאונ' בר אילן- ערך מחקר על דפוסי קבלת החלטות בדייטים מספר מה מאפיין אנשים שמתקשים למצוא אהבה.

משפחה גרעינית גלי צה"ל

8/17/2016
ההיסטוריה מגיעה לאינטרנט

פורסם ב- IT Portal

8/9/2016
ריבוי תפקידים, קונפליקט תפקידים ותחושת דחק בקרב אמהות עובדות- מחקר חדש בכתב העת מגמות.

השיחה נערכה ברשת ב' צבע הכסף יומן הכלכלה- אוגוסט 2016

8/3/2016
מחקר חדש: לאמא השפעה מכרעת על בחירתה המקצועית של הבת

פורסם בזמנים בריאים בידיעות אחרונות

10/25/2015
מדבריו של מר אליעזר שמואלי בכנס מגמות בחקר החברה הישראלית באוקטובר 2015

כנס מגמות בחקר החברה בישראל, לציון 65 שנה לכתב העת "מגמות" התקיים באוקטובר 2015 מדבריו של מר אליעזר שמואלי יו"ר הועד המנהל של מכון סאלד מנכ"ל משרד החינוך לשעבר

10/15/2015