חוששים להביע דעה? איך מתחילים לתרגל ביטחון עצמי במצבים יומיומיים
תרגול מעשי להבעת דעה בשיחות יומיומיות: ניסוח משפט קצר, בחירת מצב מתאים, הקשבה לתגובה ובדיקה עניינית של ההתנסות.
בישיבה אתם חושבים על נקודה חשובה, אבל מחכים לרגע מתאים. מישהו אחר ממשיך לדבר, הנושא מתחלף, והרעיון נשאר אצלכם. בשיחה עם חברים אתם מסכימים לתוכנית שאינה נוחה לכם, ורק אחר כך מנסחים בראש מה רציתם לומר. אלה מצבים מוכרים, אך אין צורך להסיק מהם מסקנה כוללת על מי שאתם. אפשר להתחיל בבדיקה של סיטואציה אחת ושל פעולה אחת שהייתם רוצים לבצע אחרת.
הבעת דעה אינה מחייבת להיות האדם הרועש בחדר או לנצח בכל דיון. לפעמים היא מתבטאת בשאלה קצרה, בהעדפה פשוטה או בבקשה להבהרה. התרגול יכול להיות שקט וענייני, ולהתאים לאופן שבו נוח לכם לתקשר. במקום לנסות להפוך בן לילה לדמות אחרת, אפשר לבנות דרך שבה הקול שלכם מקבל מקום בשיחות שממילא מתקיימות בחיי היומיום.
מחליפים תיאור עצמי בתיאור של רגע
המשפט אני לא מסוגל לדבר ליד אנשים משאיר מעט מקום לתכנון. נסו לתאר מקרה מסוים: בישיבת הצוות של יום ראשון רציתי לשאול על לוח הזמנים ולא שאלתי. עכשיו אפשר לברר מה היה חסר. האם לא היה ברור מתי אפשר להיכנס לשיחה? האם חששתם שהשאלה כבר נענתה? האם הייתם צריכים עוד רגע כדי לנסח אותה?
התיאור אינו צריך להיות כתב אישום. אפשר לציין גם מה כן עשיתם: עקבתם אחרי הדיון, זיהיתם נקודה לא ברורה והכנתם שאלה. כך מתקבלת תמונה מפורטת יותר מהקביעה שלא עשיתם כלום. עבור מי שבוחנים איך לפתח ביטחון עצמי, המעבר מתווית כללית למצב מוגדר יכול להיות נקודת פתיחה לתרגול מעשי שאפשר לחזור אליו ולבדוק אותו.
בוחרים מצב קטן שיש בו מקום אמיתי לבחירה
לא חייבים להתחיל בשיחה הטעונה ביותר או בהצגה מול קבוצה גדולה. אפשר לבחור מצב רגיל שבו אתם רוצים לומר העדפה: לקבוע שעת מפגש, לבחור מקום לארוחה או לשאול שאלה על משימה. הגדירו מראש את הפעולה, למשל לומר איזו שעה מתאימה לי לפני שאני מסכים. פעולה ברורה קלה יותר לבדיקה ממטרה רחבה כמו להיות בטוחים בעצמנו כל היום.
בחרו סביבה שבה אפשר לקיים שיחה מכבדת. אם אנשים מגיבים בזלזול קבוע או אינם מאפשרים לכם לדבר, חשוב להביא בחשבון גם את תנאי השיחה. האחריות לאיכות התקשורת אינה מוטלת רק על מי שחושש להביע דעה. אפשר לבחור אדם קשוב יותר לתרגול, או לבחון דרך אחרת להעביר את המסר, בהתאם ליחסים ולמצב.
משפט אחד מספיק כדי להתחיל
לפני השיחה נסו לנסח את העיקר במשפט קצר. למשל: לי מתאים להיפגש בשעה שבע, או: אני רוצה להבין מי אחראי לשלב הבא. אין צורך לפתוח בהתנצלות ארוכה על עצם השאלה. אם נדרש הסבר, אפשר להוסיף אותו לאחר שהבקשה או ההעדפה כבר נאמרו. כך הצד השני יכול להבין במה מדובר בלי לנחש את הכוונה.
אפשר לומר את המשפט בקול כשאתם לבד ולבדוק אם הוא נשמע טבעי. המטרה אינה לשנן ניסוח קשיח, אלא למצוא מילים שמתאימות לכם. אם הביטוי נשמע רשמי או חריף מדי, שנו אותו. לפעמים משפט פשוט בשפה יומיומית מועיל יותר מניסוח שלמדתם בעל פה, במיוחד כשהשיחה מתפתחת בכיוון שלא צפיתם מראש.
מבחינים בין דעה, שאלה ועובדה
קל יותר להשתתף כשברור איזה סוג של אמירה אתם מביאים. דעה יכולה להתחיל בעיניי או אני מעדיף. שאלה יכולה לבקש מידע שחסר לכם. טענה עובדתית צריכה להישען על מידע שאתם יכולים להסביר. אין צורך להציג תחושה כעובדה כדי שיתייחסו אליה, ואין צורך להעמיד פנים שאתם יודעים משהו שעדיין לא בדקתם.
בישיבת עבודה, לדוגמה, אפשר לומר שהצעה נראית לכם מורכבת ולשאול כמה זמן הוקצה לה. זה שונה מקביעה שהיא בוודאות לא תעבוד. הדיוק הזה משאיר מקום לתשובה ולשיחה. הבעת דעה אינה פעולה חד פעמית שבה חייבים לומר הכול נכון; אפשר לקבל מידע חדש, לעדכן עמדה ולהמשיך להיות שותפים פעילים בדיון.
מכינים תגובה גם לאפשרות שלא יסכימו
לעיתים עצם המחשבה על התנגדות גורמת לנו לוותר מראש. אפשר להכין דרך להישאר בשיחה גם כשמישהו מציע אחרת. למשל: אני מבין את השיקול, ובכל זאת חשוב לי לבדוק את הנקודה הזאת. או: אפשר להסביר מה גורם לך להעדיף את האפשרות השנייה? המשפטים האלה מאפשרים להמשיך בלי להפוך אי הסכמה למאבק אישי.
אם אתם זקוקים לזמן, אפשר לומר שתחשבו ותחזרו עם תשובה. גם זו השתתפות בשיחה. לא כל בקשה דורשת החלטה מיידית, ולא כל דיון צריך להסתיים בהסכמה מלאה. התרגול הוא ביכולת להציג את העמדה ולהקשיב, תוך שמירה על הגבולות הרלוונטיים לכם. תגובה של אדם אחר אינה מדד יחיד לאיכות של מה שניסיתם לעשות.
אחרי השיחה בודקים עובדות, לא רק תחושה
כדאי לרשום בקצרה מה התכוונתם לומר ומה אמרתם בפועל. אולי הקול היה שקט, אבל השאלה נשאלה ונענתה. אולי שכחתם חלק מההסבר, ובכל זאת הצלחתם לבטא העדפה. אם בוחנים רק עד כמה הרגשתם נינוחים, אפשר לפספס פעולה שבוצעה למרות אי הנוחות. בדקו את ההתנהגות שבחרתם לתרגל, לצד התחושה שהתלוותה אליה.
אפשר גם להבחין בין מה שראיתם לבין מה שניחשתם. אדם שהביט בטלפון אינו בהכרח חושב שהדברים שלכם אינם חשובים. בלי מידע נוסף, זו פרשנות. במקום למלא את החסר במסקנה נחרצת, אפשר להשאיר שאלה פתוחה או לברר עניינית אם המסר הובן. הרגל כזה עוזר לתאר את השיחה בצורה מדויקת יותר לקראת הפעם הבאה.
חוזרים על פעולה אחת לפני שמרחיבים את האתגר
בחרו הזדמנות נוספת לתרגל את אותה פעולה. אם התחלתם בהצגת העדפה, אין חובה לעבור מיד לנאום או לעימות קשה. אפשר לנסות אותה בשיחה אחרת ולבדוק איזה ניסוח היה נוח יותר. לאחר כמה התנסויות, החליטו אם להוסיף צעד, כגון הסבר קצר להעדפה או שאלה נוספת שמקדמת את הדיון.
הקצב אינו חייב להיות אחיד, ותמיד אפשר להתאים את היקף התרגול. המטרה היא לפתח אפשרויות תגובה שימושיות במצבים שלכם, ולא לעמוד בתמונה של ביטחון מושלם. כשאתם יודעים לזהות מה רציתם לומר, לבחור דרך לומר זאת ולבחון את מה שקרה בלי להקטין את עצמכם, נוצרת תשתית לשיחות שבהן תוכלו לקחת חלק באופן ברור ומכוון יותר.
